<h1>האורה לרש"י סימן קל"ד</h1>
<h2>דף כה:</h2>
פעם אחרת היה מסך מים על גבי רגליו בבית הכנסת, ראה רבי ופסק תפילתו ויצא עד שנטהר המקום, ולא רצה להרחיק ארבע אמות, דאמרינן לגבי צואה כוליה ביתא כארבע אמות דמיא, ושוב חזר לראש דר' אבהו [כד:] הוה אזיל בתריה דרבי יוחנן, וקא [קרי] קריאת שמע כי מטה למבואות המטונפות פסק כו' אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, אם שהה במקומו והמתין עד שיפנו הצואה או אפילו יצא חוץ לבית הכנסת אלא שלא הפסיק מותר להתחיל במקום שפסק אם לא שהה כדי לגמור את כולה, ואף על פי שדברי רבי אבהו באמצע קריאת שמע מותר לו להתחיל במקום שפסק אם לא שהה לגמור, דשאני קריאת שמע שהרי שואלין בו מפני היראה ומפני הכבוד ורבי אבוהו מפני היראה פסק ושאל ומותר, אבל שמונה עשרה לעולם אין מפסיקין.
